מסופר על ר’ יעקב ישראל גלינסקי זצ”ל שהיה מבחירי הדרשנים ובעלי המוסר מדור שעבר עד לדורנו אנו . בצעירותו הוגלה ר’ יעקב לסיביר עם עוד כמאה בחורים וכך ניצל מצפורני הנאצים ימ”ש מכיוון שר’ יעקב היה קטן קומה ולא יכל לקחת חלק במטלות מפרכות נתנו לו בסיביר לשטוף ולנקות את החדרים,
בסיביר הוחרמו מהם התפילין וספרי קודש, מלבד לר’ יעקב שהיה מחביא את התפילין בתוך כיס מכנסיו וכך היה עובר את הבידוק בלי שירגישו בדבר שהרי גם ככה היה קטן וצנום
וכך בזכות ר’ יעקב היו זוכים מידי יום ביומו היהודים לקום עם שחר ולזכות במצוות הנחת תפילין וקריאת שמע.
באותו החדר בו שהה הרב גלינסקי שהה גם קצין רוסי שנזרק לסיביר וכשהיה הרב גלינסקי קם בעוד לילה להתכונן לקראת הנחת התפילין היה רואה את אותו קצין קם, מוציא מתיקו את מדי הקצין שלו עם כל הדרגות לובש אותן בקפידה לאחר מכן מסדר את כל הדרגות אחד אחר י השני בנחת וכאשר היה מסיים היה נעמד ומתחיל למלמל ספק לעצמו ספק בקול מילים כמו: לקפוץ, לעצור, ימין… שמאל…, לעמוד דום, וכו’

כאשר ראה הרב גלינסקי שהדבר חוזר על עצמו דבר יום ביומו ניגש אליו הרב גלינסקי ושאל לפשר הדבר
התמלאו עיניו של הקצין דמעות והחל מספר: הנני קצין רב דרג פיקדתי על עשרות, מאות, ואפי’ אלפים של חיילים היה לי כבוד, כסף, תענוגים, ומעמד גבוה אך יום אחד העלילו עליי עלילה שפלה וכך הדיחו אותי מתפקידי ונזרקתי לסיביר.
וכפי שידוע שבסיביר לא רק ששוברים את גופו של האדם אלא בעיקר את רוחו של האדם לכן אני דואג להזכיר לעצמי שאני אינני שייך לכאן בכלל אלא אני קצין גדול ובכיר בעל חשיבות ומעלה
ולכן אני לובש את אותן בגדים כל יום וממלמל לעצמי מילות פקודה כמו בזמנו שהייתי קצין – כדי שאזכור וארגיש שאני במהותי קצין ואיני מושפל ודחוי כמו עכשיו וכך אשמור על עצמי ועל האמת העליונה שבתוכי .

סיים הרב גלינסקי ואמר – גם כאשר יהודי בגלות גם כשהודי מושפל או נמצא בעפר יש משהו אחד שמחזיק אותו ודואג להזכיר לו מי הוא באמת שהרי יהודי כל בוקר מתעטף במדים שלו שהן הטלית והתפילין ועושה אימונים בשביל לא לשכוח שהוא בן של מלך מלכי המלכים הקב”ה וממלמל כמה מילים כמו – ”שמע ישראל ה’ אלוקינו ה’ אחד” ”ה’ שפתי תפתח” וכך הוא זוכר את האמת העליונה שבתוכו ואת העובדה שהוא בנו של מלך מלכי המלכים